בס"ד

תסמונת אנטיפוספוליפידים  - APLA syndrome או   APS

פוספוליפידים הם תרכובות הקיימות בכל תאי גוף האדם. גם חלבוני מערכת הקרישה מכילים פוספוליפידים.

נוגדנים כנגד פוספוליפידים עלולים להופיע בעקבות חשיפה לזיהומים שונים (וירוס הפטיטיס, וירוס parvo, עגבת),  כחלק ממחלה אוטואימונית כללית כמו לופוס (SLE), משנית למחלות כלליות אחרות (גידולים שונים, תרופות שונות) או כתופעה אוטואימונית מבודדת ועצמונית (ספונטנית). לנוגדנים אלה יכולה להיות השפעה על תפקוד מערכת הקרישה והטייתה לכיוון קרישת יתר לא רצויה.

מחלה הנובעת מהופעת נוגדנים אלה במנותק ממחלה אוטואימונית כללית וללא גורם רקע ידוע נקראת תסמונת אנטיפוספוליפיד ראשונית (APS או  APLA syndrome) (להבדיל מתסמונת APS משנית).

בתחילה, תופעה זו נמצאה בהקשר למחלת לופוס, ולכן הנוגדנים נקראו "לופוס אנטיקואגולנט" (LAC), אך שם זה אינו מדויק והשם הנכון הוא נוגדנים אנטי פוספוליפידים.

באופן פרדוקסלי, במעבדה, השפעת נוגדנים אלה היא להאריך את זמן ה- PTT ו/או זמן PT, אך בגוף האדם הם מפריעים לתפקוד של חלבונים המשמשים "בלמים" של מערכת הקרישה וכך מטים אותה לכיוון של קרישה לא רצויה.

נוגדנים אלה יכולים להיות מכמה סוגים, בהתאם למערכות זיהויים. לצורך אבחון נדרשות 2 בדיקות חיוביות במרחק של 12 שבועות ביניהן :

1. נוגדנים מטיפוס LAC אשר גורמים להארכת PTT או PT ואשר מזוהים בבדיקות נוספות:
   Kaolin clotting time [KCT],dilute Russell viper venom test [DRVVT], dilute PT
   ללא תיקון ע"י הוספת  פלסמה נורמלית אך עם תיקון ע"י הוספת פוספוליפידים בעודף.
2. נוגדנים מטיפוס אנטיקרדיוליפין  (IgG או  IgM) ברמה בינונית או גבוהה (מעל 40 יחידות או מעל האחוזון ה- 99) ואשר מכוונים כנגד חלבונים מסוג  b-2-glycoprotein1 . (דרישה זו ייחודית יותר למחקרים. ב"יום- יום" ניתן להתייחס לנוגדנים מסוג אנטיקרדיוליפין בחיוב גם אם אינם כנגד b-2-glycoprotein1 ).

דרישות קליניות:

1. ארוע טרומבוטי, עורקי או ורידי או באיברים או בכלי דם קטנים. נדרשת הוכחה ברורה לקיום קריש בעזרת בדיקת אולטרהסאונד-דופלר או ונוגרפיה או בעזרת הוכחה היסטופתולוגית בה נראה קריש בכלי דם ללא תהליך דלקתית סביבו. כאמור, ארוע טרומבוטי עלול להתרחש בכל מקום בגוף, כולל עורקים וורידים, ולכן הביטוי הקליני יכול להיות ארוע מוחי, אוטם שריר הלב, טרומבוזה בשוק, בכלי דם בעין, במערכת העיכול וכו'.
2. סיבוכים מיילדותיים אשר יכולים להיות:

‏א.     ארוע אחד או יותר של מות עובר - הנראה נורמלי - לאחר שבוע 10 להריון.

‏ב.      ארוע אחד או יותר של לידה מוקדמת - של עובר הנראה נורמלי - לפני שבוע 34 עקב רעלת (eclampaia)  או  pre-אקלמפסיה או עקב אי ספיקה שלייתית.

‏ג.       3 או יותר ארועים עוקבים של הפלה לפני שבוע 10 – לאחר שלילת בעיות גינקולוגיות (הורמונליות או מקומיות) או מומים כרומוזומליים.

לצורך קביעת אבחנה של APS נדרשים קריטריון קליני אחד וקריטריון מעבדתי אחד.

טיפול / מניעה :

נוגדנים מסוג  APLA יכולים להתגלות במקרה וללא כל ארוע טרומבוטי וללא סיבוך מיילדותי. במצב כזה אין מטפלים ומסתפקים במעקב בלבד.

ארוע טרומבוטי מחייב טיפול נוגד קרישה (בתחילה הפרין ואח"כ קומדין או טיפול אחר לפי ההוראות הרפואיות העדכניות). בד"כ , כאשר נמצאו נוגדנים מסוג APLA, מומלץ להמשיך בטיפול בקביעות, בודאי אם מדובר בארוע טרומבוטי ספונטני ללא גורם מסייע (למשל: שכיבה ממושכת, טראומה וכיו"ב) או בארוע טרומבוטי חמור.

מציאת נוגדנים מסוג APLA בקונטקסט של הפלות חוזרות או מות עובר (כמפורט לעיל) מצריכה מתן טיפול מונע של תרופות מסוג LMWH (קלקסן ודומיו) או תחליף מתאים למי שאינה יכולה לקבל LMWH (או תרופות חדשות שמתחילות להיכנס לשוק בימים אלה) או שילוב של LMWH ואספירין במהלך ההריון ועד תום תקופת משכב הלידה (כ- 6 שבועות לאחר הלידה). יש חולות שגם טיפול זה אינו מספיק להן ולעתים יש צורך בטיפול בקומדין גם בהריון, בתקופות שבהן קומדין אינו מסכן את העובר.

לאספירין - כתרופה בודדת - אין מקום בטיפול בנשים הרות עם APLA. בכלל, אספירין אינו מהוה טיפול הולם במקרים של APLA.

אנשים שיש להם APLA בכייל משמעותי עשויים להזדקק לטיפול מונע בעת חשיפתם למצבי סיכון  לקרישת יתר, כגון: שכיבה ממושכת, טראומה, ניתוחים, טיסות ממושכות. אנשים אלה צריכים להימנע מעישון, השמנת יתר, נטילת גלולות למניעת הריון או תחליפים הורמונליים (בעיקר אלה המכילים אסטרוגן).