הטיפול למניעת קרישת הדם באמצעות קומדין
רקע כללי
יצירת
קריש דם עלולה לגרום לפגיעה קשה בבריאות. קומדין הינה תרופה למניעת קרישת הדם
הניתנת לאנשים הסובלים מנטייה ליצירת קרישים (טרומבוזות). מטרת הטיפול בקומדין היא
מניעת היווצרות קרישים במחזור הדם. להשגת השפעה אופטימלית של התרופה יש לנטר
(לבדוק) את קרישת הדם באמצעות בדיקת זמן פרוטרומבין Prothrombin
Time,
המכונה (בקיצור) בדיקת .T. Pסוגי
מזון שונים ותרופות רבות עלולים להשפיע על הטיפול בקומדין. אולם, כדי להגיע לאיזון
מיטבי (אופטימלי) של הטיפול יש צורך לבדוק במעבדה את קרישת הדם. מטרתנו היא להביא
לידיעתך את הגורמים העיקריים המשפיעים על הטיפול בקומדין. כמובן, כי רצוי בכל מקרה
של שאלה לפנות לרופא המטפל שינחה אותך בכל שאלה הקשורה לטיפול בקומדין.
שיטת
הפעולה של התרופה
הגוף
משתמש בויטמין K ליצירת חלבוני קרישת הדם. קומדין פועל
למניעת ניצול ויטמין K וכך מקטין את כמות חלבוני הקרישה הפעילים
ואת פעילות הקרשת הדם בגוף. ממנגנון פעולה זה משתמע - ובצדק - שכמות הקומדין שיש
לתת תלויה בכמות הויטמין K המצוי בגוף; אם יש יותר ויטמין K צריך יותר קומדין לעכבו ולהיפך. לפיכך, איזון כמות הקומדין שיש
לקחת תלוי בכמות ויטמין K הנכנס לגופך. שינויים חדים בכמות הויטמין K הנכנס לגוף עלולים להוציא אותך המטופל/ת מאיזון. אין צורך לשנות
את הרגלי האכילה במשך התקופה שמקבלים טיפול בקומדין (למעט האמור להלן - תה ירוק או
כרוב ניצנים האסורים בשתייה או
אכילה). אולם כאשר חל שינוי בתזונה ואוכלים יותר או פחות מהמאכלים הרשומים להלן,
יש לנטר מחדש את מינון הקומדין הדרוש לטיפול הולם.
יכולה להיות שונות רבה במינון של קומדין הנדרש להשגת ה- INR הרצוי. יש שיגיעו ליעד במינון נמוך מאד של קומדין ויש שיזדקקו לכמויות גדולות של קומדים כדי להגיע לאותו יעד. הסיבה לכך היא גנטית, ונובעת משונות בגן האחראי על ייצור האנזים המשתתף בייצור גורמי הקרישה, אותו אנזים הזקוק לויטמין K ושאותו מעכב הקומדין. שונות זו של הגן גורמת לפעילות שונה של האנזים ולכן זקוקים לכמות שונה של קומדין כדי לעכב את פעולתו.
מקורות
טבעיים של ויטמין K
ויטמין
K מגיע לגופנו במזון שאנו אוכלים. יש ממאכלים עשירים בויטמין K יותר מאחרים.
סוגי
מזון העשירים בויטמין K: חסה, פולי סויה, תרד, קטניות, כרוב, קפה
(רגיל או נטול קפאין), כרובית, חומוס (חימצה), ברוקולי, כבד בקר, שמן סויה, לפת.
מקורות
עשירים ביותר בויטמין K, אותם אין לאכול או לשתות כלל תוך כדי הטיפול בקומדין הם: כרוב ניצנים ותה ירוק.
המטבוליזם
של קומדין ואיזון קרישת הדם
הקומדין
מתפרק בכבד. פגיעה בתפקוד הכבד עלולה לשנות את ההשפעה של הקומדין על מערכת הקרישה.
שתיית אלכוהול עלולה להפריע לפעולת הקומדין ולכן מומלץ להימנע משתיית אלכוהול
במהלך הטיפול בקומדין. מצבי מחלה שונים עלולים להשפיע על קרישת הדם במספר דרכים:
הגברת
השפעת קומדין: גידולים סרטניים, מחלות קולגן, אי ספיקת לב,
שלשולים, חום גבוה, מחלת כבד, צהבת, יתר פעילות בלוטת התריס, מצב תזונתי ירוד, חסר
ויטמין K.
הקטנת
השפעת קומדין: בצקת, תנגודת מולדת לקומדין, היפרליפמיה, תת
פעילות של בלוטת התריס.
אין
לקחת קומדין בהריון בגלל חשש לנזק לעובר.
במקרים חריגים ובהוראת רופא בלבד, ניתן לקחת קומדין בתקופות מסויימות בהריון בלי
לגרום לפגיעה עוברית.
תרופות שונות עלולות לשנות את השפעת
הקומדין על מנגנון הקרישה, ולהקטין או להגדיל את השפעת הקומדין על מנגנון הקרישה.
תרופות אחרות עלולות לשנות את קצב הפירוק של הקומדין בכבד ובכך לגרום לתוצאות דומות
מבחינת ההשפעה על מנגנון הקרישה.
על תופעות לואי של קומדין, תגובות בין תרופות
שונות וקומדין ועוד מידע – ניתן לקרוא בכתובת:
http://www.rxlist.com/cgi/generic/warfarin_ad.htm
http://www.rxlist.com/cgi/generic/warfarin_wcp.htm
הוראות כלליות:
1.
בצע/י את ההנחיות כלשונן. אין לשנות את הטיפול באופן עצמאי.
2.
אין להוסיף תרופות ואין להפסיק תרופות ללא הוראת הרופא
המטפל.
3.
הימנע/י ממשקאות חריפים (כולל בירה לבנה), אספירין, כמויות
גדולות של ירקות עם עלים ירוקים ושינויים דרסטיים
בדיאטה.
4.
קומדין עלול לגרום לצבע אדום-כתום של השתן בתנאים מסוימים.
לעתים קשה להבדיל בין צבע זה ובין דם בשתן.
התייעץ/י עם
הרופא.
5.
יש להודיע לרופא המטפל על כל מחלה או כאב או הופעת נפיחות
בלתי מובנת וכן בכל מקרה של דימום חריג מפצעים, בעת המחזור,
בשתן או בצואה, יציאות שחורות וכו'.
6.
רצוי לשאת כרטיס זיהוי ובו הודעה שאת/ה מטופל/ת בקומדין.
7.
עדכן/י כל רופא או אחות חדשים המטפלים בך.
8.
יש צורך בבדיקות PT שגרתיות בתדירות שתקבע על
פי הנחיות
הרופא המטפל.
9.
אם "פספסת" מנה, השלם/י אותה כאשר נזכרת, אבל אם כבר עברה
יממה - דלג על המנה ששכחת ועדכן את הרופא.
10. הרחק מילדים. אל תיתן/י את התרופה לאדם אחר.
הוא עלול
להינזק.
11. בעת מתן זריקה תוך שרירית יש להקפיד וללחוץ
היטב על מקום
ההזרקה כדי למנוע דימום. עדיף להזריק
בזרוע ולא בעכוז.
12. חשוב מכל - לא להתבייש לשאול את
הרופא אם דבר מה אינו
ברור. עדיף לשאול 100 פעמים שאלות "מיותרות" ולא
להחסיר שאלה אחת קריטית.
